ניו קופל פסגה בע"מ ואח' נ' פול ואח'

פסק דין

תאונת דרכים שאירעה ביום 3/3/2009 ברחוב הכלנית בכפר-סבא.

רחוב "הכלנית" שבו אירעה התאונה הוא רחוב חד-סיטרי, ומצידו הימני חונים בו רכבים בניצב ובאלכסון למדרכה. התאונה אירעה כאשר רכב התובעות, נהוג בידי מר תמיר שגיא, היה באחת מן החניות הניצבות לכביש מצד ימין, ואילו רכב הנתבעים, נהוג בידי גב' יעל פרסמן, רעייתו של הנתבע 1, נסע ברחוב. חילוקי הדעות בין הצדדים הם בשאלה אם בעת התאונה היה רכב התובעות במהלך כניסה לחנייה ורכב הנתבעים פגע בו מאחור – כגרסתו של מר שגיא; או שמא נסע רכב התובעות לאחור בניסיון לצאת מן החנייה ואז פגע ברכב הנתבעים – כגרסתה של גב' פרסמן.

שני הנהגים העידו בפני, כן הוצגו תמונות הנזק שנגרם לרכב התובעות המעידות על נזק מעיכה בפינה השמאלית של הטמבון האחורי של הרכב. מצד התובעות הוצגה הודעה לביטוח שאינה קריאה מחמת צילום לקוי, ואילו מצד הנתבעות הוגשה הודעה לביטוח שנרשמה כחודש וחצי לאחר התאונה ולא נחתמה.

שמעתי את העדויות, בחנתי את הראיות ואין באפשרותי להכריע בין גרסאות הצדדים.

אשר לגרסת התובעות – בכתב התביעה נרשם כי בעת התאונה רכב התובעות עמד בכניסה לחנייה, ואכן בתחילת עדותו של מר שגיא העיד הוא כי התאונה אירעה בעת שהתכוון להיכנס לחנייה ובלשונו: "באתי להיכנס לחנייה בצד ימין, אותתי ובאתי להיכנס ואז הרכב שמאחורי פגע בי". בחקירתו הנגדית העיד מר שגיא כי למעשה התאונה אירעה לאחר שנכנס לחנייה ובלשונו: "זה היה אחרי הפנייה. הייתי בתוך החנייה, אך עוד לא הגעתי לסופה". לא הוברר אם בעת הפגיעה אכן עמד הרכב, ואם כך הוא – מדוע עמד ולא השלים את הפנייה במהלך אחד. לעניין זה נזכור כי מדובר במהלך חנייה שאינו אורך זמן, אלא אם נדרש תמרון נוסף שמחייב נסיעה לאחור.

אשר לגרסת הנתבעים – הנהגת מטעמם העידה כי היתה חולה במועד התאונה, כי בנה היה עימה ברכב וכי מיהרה, וגם עדותה בפני היתה מבולבלת מעט. יחד-עם-זאת, גרסתה כי נהג התובעות נסע לאחור לא נסתרה. לטענתה לא הבחינה ברכב התובעות עד לתאונה, ולעניין זה נזכור כי שדה הראייה של נהגת זו היה פתוח ואם רכב התובעות אכן נכנס לחנייה היא אמורה הייתה לראות אותו ממרחק גדול יחסית.

שני הנהגים העידו כי במקום התאונה נכחה שכנתה של נהגת רכב הנתבעים, שהייתה עשויה להיות עדה אובייקטיבית, אך זו לא זומנה לעדות.

אשר למוקדי הנזק – מוקד הנזק הניכר בתמונות הנזק עשוי להתיישב הן עם הגרסה שרכב התובעות כבר היה כבר ברובו בכניסה לחנייה ואז נפגע, וכן עם הגרסא שהיה במהלך היציאה מן החנייה ואז אירעה הפגיעה.

בנסיבות אלו לא עלה בידי, כאמור, להכריע בין גרסאות הצדדים, ואין באפשרותי לקבוע אם במועד התאונה היה נהג רכב התובעות בנסיעה קדימה או בעמידה ונהגת הנתבעים לא שמה ליבה לדרך ופגעה בו, או שמא אכן היה בנסיעה לאחור – בין בניסיון לצאת מן החנייה ובין במהלכו של תמרון חנייה לצורך הכניסה לחנייה הניצבת למדרכה. הואיל והנטל להוכיח את התביעה הוא על התובעות, אני דוחה את התביעה ומחייב את התובעות לשלם לנתבעים שכ"ט עו"ד בשיעור 10% מסכום התביעה ומע"מ כדין. אני פוסק לעד מטעם התובעות שכר עדות בסך 200 ₪ שישולם בידי התובעות.

ניתן היום, ג' אדר תש"ע, 17 פברואר 2010, בהעדר הצדדים.